הילדה הבודדה

סיפורי אהבה קצרים הם כל מה שמדלג בלב, אבל האם יכולת להיות באמת בסיפור אהבה רומנטי לאורך כל הדרך, ולא יודע? ריק הווני מזכיר את ההליכה שלו אל עולם האהבה עם ילדה שלא רצתה להכיר אותו אפילו.

שמעתי פתגם ש"החיים הם הפתעה ". קוראים לי ספקן, אבל אני בדרך כלל מזלזל בשורות שצורחות משהו שמשאיר אותנו כל כך מצפים.

סיפור האהבה הקצר שלי אולי קצר מילים, אבל זה סיפור שממלא כל מחשבה ויום קיומי באושר.

אני בחור, בחור בן 26 שעובד בעבודה שהוא אוהב. בחור שמסתובב עם חבריו כשהשמש שוקעת, ואחד שכאשר הסיפור מתחיל, הוא עדיין רווק.

אני רווק, לא בגלל שאני רוצה להיות רווק. אני חושב שזה מוזר להיות רווק. או אולי זה מה שכולם חושבים.

אני רק בחור שנראה גבוה ונמוך בשביל הבחורה ההיא שיכולה לגרום לדברים לקרות בתוכי.

אתה יודע, הלב שלך מפסיק לפעום רק לרגע, הגרון שלך מתייבש, אתה מקבל ברווז, מרגיש קצת סחרחורת והעבודה.

לא חוויתי את זה. רוב החברים שלי לא חוו את זה גם, אבל כולם יוצאים עם מישהו. לדבריהם, דברים כאלה קורים רק כשאתה סובל מטמפרטורה גבוהה.

סיפורי אהבה קצרים וחיי

הסיפור עליי שמתאהב בטירוף לא התרחש כפי שציפיתי. גרוני מעולם לא התייבש. אבל אז, אהבתי ילדה. כמובן, זו לא הייתה 'אהבה'.

למעשה, זה אפילו לא היה "כמו". למען האמת, אין לי מושג מה הרגשתי. את ערבי אני מבלה בבית קפה, ליד תצוגת טלוויזיה ענקית שהם רכשו עכשיו, ובין אם אני אוהב את זה או לא, בסופו של דבר אני מבלה את זמננו בהה בו. וזה לעזאזל מרגיז אותי! הם לא יכולים פשוט לטשטש את זה?

ובכן, וממש כמוני, הייתה הילדה החמודה הזו שהייתה באה לאותו בית קפה, ובוהה באותה תצוגה בכל יום. ובכן, לפעמים היא קראה ספר.

Or sometimes, she used to light a cigarette and look at her fumes take shape, and then disappear into non-existence. She was fascinating and pretty. But there was one difference between both of us. I came to the café with a couple of friends. She came alone. I have never seen any girl do that. Who has?

סיפורי אהבה ומבט גנוב

פעם היינו מביטים זה בזה מדי פעם, אבל לא היה יותר. בלי טלטלה. אין בעיות. אין קשרים בבטן.

הימים פנו לשבועות, והשבועות פנו לכמה חודשים. זה זמן רב ברגע שאתה מצלם את הסצנה מחוץ לעולם הספרות. מזמן, מזמן נראה כל כך חמוד בספר, אבל שעה באולם ישיבות נחנק? רצח! מבלי שידעתי זאת ממש נמשכתי לבחורה הזו. דווקא הערצתי אותה, ואת רגועה, הנוחה, המגניבה כפרסונה של חתולים שהביאה לחברה כל יום. האם זו יכולה להיות אהבה?

ואז, התחלתי את משחק הבהייה. בהיתי בה מדי פעם, בדיסקרטיות, אבל באופן שהיא ידעה שאני מביטה בה. אבל אין עסקה. היא פשוט לא הוטרדה. אאוץ! האגו שלי נמעך.

ערב גשום - התפאורה המושלמת לסיפורי אהבה קצרים

ערב אחד גשם חתולים וכלבים, וגם כמה צפרדעים ודגים. הייתי בבית הקפה, היא נכנסה עם מטריה. המקום היה מלא, והיה מושב אחד שהיה ריק. זה היה מול השולחן שלי. היה לי חצי נפש לקום ולהתקשר אליה, אבל לפני שהספקתי להחליט ולנפח את אומץ ליבי, היא הלכה לשולחן פינתי שזה עתה התפנה.

כעבור שעה עדיין ירד גשם. באמצע כל הגשם והרעמים ההם, הרהרתי וטבעתי את שמה, "הילדה הבודדה". הילדה הבודדה יצאה החוצה כמה דקות לפני שהחלטתי לעזוב. כשיצאתי מחוץ לבית הקפה ראיתי אותה עומדת ליד המדרכה ומחכה. ניגשתי אליה במהירות ולפני שידעתי זאת שאלתי אותה אם אוכל להפיל אותה למקומה. כשירד גשם, הוספתי.

היא לא חייכה, היא רק הביטה בי, הסתובבה והסתלקה בגשם! תחת המטרייה שלה.

החברים שלי צחקו עלי. כן, זה היה מביך לחלוטין. אפילו הבטלן ברחוב עצר חיוך. אפילו לא שמעתי את קולה של הילדה הבודדה. פתטי, אני אומר. למחרת ראיתי אותה בבית הקפה, היא ישבה לבדה. אולי היא הייתה קלווין, והיו לה הובס כדי להחזיק את החברה שלה. הייתי בלתי נראה. טבעות העשן שלה היו מרתקות אותה. היא אפילו לא הצליחה להשאיר טבעות עשן טובות, מה העניין עם להביט בזה? זה קרה כל יום במשך חודש.

מועדון לילה בחוץ - ההזדמנות השנייה בסיפור האהבה שלי

ביום נהדר אחר הייתי בחוץ במועדון. ונפלאות פלאים! היא הייתה שם, עם כמה חברים. אולי זה היה הגורל. הסתכלתי עליה, היא ראתה אותי ואז הסיטה את מבטה. עברתי דרך קהל השיכורים הרוקדים והלכתי ישר לעברה. ניגשתי ורציתי לדבר איתה.

היא ראתה אותי והבהבתי חיוך גדול. הייתי בהלם. הייתי רדומה. לא ידעתי שהפה שלה יכול לזוז ככה! ולפני שהספקתי לחשוב על משהו, היא אחזה בידה של חברתה והלכה לחדר הנשים! ולא ראיתי אותה שוב באותו לילה. אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה שעות אחר כך. אולי אפילו ימים. מכיוון שהיא לא הופיעה בבית הקפה למחרת, והרבה ימים אחרי זה. זה היה מזעזע. התחלתי לתהות אם היא שינתה את המחבוא שלה כי אני עוקב אחריה.

שכנוע רומנטי

שבועיים שלמים אחר כך נכנסתי לבית הקפה ושם היא הייתה, קורנת ומוארת. גוש, התגעגעתי אליה! התיישבתי בשולחן במרחק כמה שולחנות ממנה. ידעתי שאני רוצה לדבר איתה. וברוך השם, בית הקפה היה די ריק. זה היה קצת מוקדם מכדי שעדר מכורי הקפה ייכנס לכניסה.

חיכיתי עד שהקפה שלה יגיע. ואז חיכיתי לבדיקה שלה. כשהצ'ק שלה היה על השולחן, ניגשתי אליה. גרוני היה גושני ומהודק. כל צעד שעשיתי רק גרם לי ללכת אליה להרגיש רחוק יותר. אבל המשכתי הלאה. בית הקפה היה ריק. ללא פגע. תמיד אוכל לשנות את ה- hangout שלי אם היא תסטור בי. מה חשבתי, לעזאזל!

"היי, אתה לא יכול לברוח ממני היום. אתה צריך לקבל את הצ'ק שלך ", התפללתי.

"מה?" היא קראה לפני שהבינה שהיא באמת ענתה.

"אמרתי שאתה לא יכול פשוט להימנע ממני ככה, אתה יודע…"

"על מה אתה מדבר?"

"האם אוכל לשבת איתך?"

"לא, אתה לא יכול."

"אוקיי… בבקשה, רק לרגע, בסדר?"

"לא"

היא הוציאה את הארנק ורצתה לזרוק. לא יכולתי שלא להתפנק מקולה, אבל היו דברים דחופים יותר בהישג יד. הייתי צריך לדבר איתה.

כדי לקצר שיחה מטלטלת ארוכה, שכנעתי אותה לדבר איתי במשך כמה דקות. ואז התחיל הכל להתפוצץ. התחלנו לדבר והדקות נמשכו בקצב מהיר ממש. למדתי לדעת כל כך הרבה עליה, וגם נודע לי שיש לה חוש הומור נהדר. נהנינו מאוד לדבר זה עם זה, ומהר מאוד, היא אמרה שהיא חייבת ללכת, מאחר והיה מאוחר בשבילה.

החלפנו מספרים ושאלתי אותה אם נוכל "להיתקל" שוב מחר. היא רק חייכה והלכה. אנחה! זה היה אושר. בעודי בהיתי בה מתרחקת, עיני הוסחו על ידי צמיד האלף-בית ששכחה מאחור. היה כתוב "החיים הם הפתעה". וואו! אולי זה היה נכון. החלקתי את הצמיד לכיסי.

מרגיש את האהבה בלילה

שכבתי ער באותו לילה ובהיתי במספרה בטלפון הנייד שלי. רציתי להתקשר אליה, אבל הסתפקתי בטקסט. ממש ברגע ששלחתי אליה הודעת טלפון, קיבלתי ממנה שיחה. גם היא התלבטה בשאלה אם להעביר לי הודעה או לא. מתוק!

דיברנו ושוחחנו עד השעות הקטנות של הבוקר, ורק רציתי לראות אותה שוב באותו ערב. נפגשנו שוב בבית הקפה וזה הרגיש כל כך טוב. היא חייכה כל הזמן ואנחנו ממש מפלרטטים קדימה ואחורה. ביקשתי ממנה לצאת לסרט באותו ערב.

פתאום היא נראתה נעלבת. היא סירבה. ואז, הייתה שתיקה. השקט הרגוע והקטלני הזה שגורם לך להרגיש גרוע יותר מלהצעק. שאלתי אותה מה לא בסדר, אבל היא לא הזכירה את זה, וה"תאריך "שלנו קוצץ באותו ערב. חזרתי הביתה והסתכלתי בצמיד שלה. "החיים הם הפתעה". מילים פשוטות יכולות להיות פרשה מבלבלת לפעמים.

מבהיר מחדש את סיפור האהבה שלי

באותו לילה התקשרתי אליה שוב ושוחחנו. בהתחלה היא הייתה רחוקה, אבל היא נראתה בסדר אחרי זמן מה, ואז שאלתי אותה למה היא כל כך נעלבה בבית הקפה. בהתחלה היא לא סיפרה, אבל ככל שעברו השעות היא אמרה לי שהיא שונאת חבר'ה והדבר הכי גרוע שהיא אי פעם רצתה לעשות זה לצאת לדייט עם בחור.

ככל הנראה, היא נפגעה פעמים רבות מדי מחבר'ה עליהם סמכה מכל הלב. דיברנו עד חמש בבוקר, והיא אמרה לי הרבה יותר. רק רציתי לחבק אותה, אבל אפילו המחשבה לתת לה חיבוק טלפוני הפחידה אותי. אבל החלטנו להיפגש שוב. אותו מקום עטלף, אותו זמן עטלף.

התחלנו להסתובב יחד כל הזמן אחרי זה. לפעמים אספתי אותה ממקום עבודתה, ובפעמים אחרות הורדתי אותה חזרה הביתה. עד מהרה, שבועות הפכו לחודשים, והפעם, הכל הרגיש ממש כמו אגדה.

הזמן עמד בשקט כאשר זה היה רק ​​שנינו. ערב אחד, כשנפגשנו והלכנו לבית הקפה, הוא היה צפוף מדי לחלל, ולכן החלטנו לצאת לטיול תוך כדי שהייתנו בזמן. זו הייתה נסיעה ארוכה, ואיפשהו בדרך, השמש זרחה אלינו בעדינות, זה היה כדור אדום ענק שגרם לכל העולם שסביבי להאיר. זה היה המראה הכי רומנטי, או שאולי מעולם לא שמתי לב לשמש באותה שעה ביום. עם זאת, זה היה יפה.

היא אמרה שהשמש יפה. אמרתי שאי אפשר להשוות אותה. היא חייכה. חייכתי. תפסתי את ידה. זה הרגיש מתוח. ואז, נעצנו עיניים. ברוך השם, הדרך הייתה נטושה. ואז, שפתיה מתפצחות לחיוך ילדותי שעדיין אינני יכול לשכוח. זה היה הרגע. זה אכן היה יפה. הרגשתי חם ומטושטש. ורציתי שהכונן יימשך לנצח. הגענו למקום שלה, וחיבקתי אותה לשלום. זו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם חיבקתי אותה. כשהתחבקנו, ידעתי שהיא לא רוצה להרפות. גם אני לא.

סיפור אהבה קצר שנמשך כל החיים

למחרת בערב, הלכנו לבית הקפה. ישבנו אחד ליד השני בפעם הראשונה. ואחזנו ידיים. דיברנו פחות וחייכנו יותר. אמרתי לה שאני מחבב אותה. היא חייכה הרבה יותר. ואז, היא חבטה בי בזרוע ואמרה שגם היא אוהבת אותי. ובדיוק אז שלפתי את הצמיד שלה מכיסי. "החיים הם הפתעה". לא יכולתי להסכים עם זה יותר. חייכתי. היא ראתה את הצמיד שלה. והיא צחקה. הצחוק המתקתק והמתוק הזה כל כך משכר. הייתי ילד שמח עם ההווה המושלם, שוב ושוב. והיא הייתה ילדה שמחה ובודדה. פשוט בודד לא עוד.

לעולם לא ניתן לדעת כיצד אהבה יכולה להיכנס לחייכם, או כיצד תוכלו לחוות את סיפורי האהבה הקצרים שלכם עד הסוף. אבל סיפור אהבה גדול מחכה לכולנו, וזה ממש מעבר לפינה. אחרי הכל, אף אחד לא אמר פעם שהחיים הם הפתעה!