זכור איך נפגשנו

אתה זוכר איך פגשת את מתוקה שלך? הנה תו "איך נפגשנו" נהדר מטרי מת'וס לחצי המתוק שלה, המזכיר את המבט הראשון שלהם, הפעם הראשונה שהם נפגשו, ואיך זה בסופו של דבר עם אותה תחושה מתוקה שבלב, וסיפור אהבה טוב מחמם את הלב.

בריאן היקר, אני כל כך שמח כי מצאתי אותך. ואני אפילו יותר מאושר כי שנינו כל כך מושלמים זה מזה.

אנחנו מושלמים אחד מהשני מכיוון שאנחנו ישנים משני צדי המיטה. ומושלם נמצא איפשהו באמצע, סבוך ביריעות ובעור שלנו, ממלא את האוויר במתיקות נשימתי המתערבבת עם שלך.

וזו הרגשה מושלמת שאני מתעורר לכל בוקר. ואני מרגיש כל כך טוב! החברים שלי אמרו לי שאתה ואני הדבר המושלם, ואחותך אמרה לי שהיא מוצאת שאנחנו הדבר היחיד המושלם בכל העולם הרחב.

מעניין איך מצאנו אחד את השני, או אם בכלל היה לנו קשר לזה. האם זה היה מפגש מקרי או שזה היה גורל?

זוכרים איך נפגשנו?

קוקטייל ומועדון צפוף שינה את חיי. לפני שנים רבות. זה היה מוצאי שבת, אחד מאותם הימים שכל אדם רוצה לחגוג. לא הרגשתי טוב מדי ולא רציתי ללכת לשום מקום.

אז נשארתי בבית כשכל החברים שלי יצאו. ואז ניקיטה חזרה הביתה והציקה אותי לצאת איתה, כי הבחור שלה היה עסוק בעבודה יתר במשרד.

לא רציתי לגרום לה להרגיש גרוע יותר, הסכמתי באי רצון. הגענו למועדון, וראינו שהוא מלא ישבנו על כיסא בר. מלצרית שאלה אותנו מה אנחנו רוצים. או זאת היית? אני יודע שהשיער שלך היה מזמן אבל אני לא זוכר איך נראית. הצגת את עצמך והעברת לנו את תפריט הקוקטיילים.

חייכתי אליך וכשצאת משם ניקיטה לחשה לי. "הוא חתיך!"

"מי?" הסתובבתי. אף אחד לא היה שם. "הו, הברמן?"

"כן. הוא ממש חם."

"לא ממש שמתי לב."

"ובכן, כשהוא יחזור לכאן, שימו לב!"

נתקל בך

חזרת והזמנו את המשקאות שלנו. רציתי דאקירי וניקיטה הזמינה 'סקס על החוף'. חייכתי והודיתי לך. ואחרי שהלכת, שאלתי אותך את ניקיטה.

"הלוואי והייתי רווקה, " היא אמרה לי. "אני רוצה להיות רווק. אני מתגעגע לפלרטט. אני רק רוצה להנות."

פשוט ישבנו שם ומהממים, והאזנו לדי ג'יי מסובבים את התקליטים. הלכת על פני כמה פעמים, למרות שישבנו בפינה הרחוקה של הדלפק. באמת לא היית צריך ללכת לידנו. כעבור שעה הפילת את הצ'ק ופתחנו את הארנקים שלנו לשלם.

ניקיטה אחז בידי. "עליך לכתוב את מספר הטלפון שלך על הרקמה. הייתי עושה אם הייתי רווק אבל אני לא יכול אז אתה צריך."

"אני צריך?" צחקקתי. זה היה טיפשי. היא הקדישה לך יותר ממה שהיה לי, אבל פתאום באמת רציתי להשאיר לך את מספר הטלפון שלי. "יש לך עט?" שאלתי את ניקיטה כשחפרתי בארנק שלי. אף אחד מאיתנו לא מצא.

קרא לי מדהים!

ניקיטה ויתר. "טוב סליחה! אולי בפעם הבאה, "היא צנחה. אבל הייתי נחוש. חיפשתי שוב בארנקי כדי למצוא כל דבר שיכולתי לכתוב איתו.

ניקיטה מצא שפתון נוצץ. הסתכלתי בך, היית בפינה הרחוקה. לא ראית אותי. כפילתי את עצמי וכתבתי "תתקשר אליי מדהים!" עם מספר הטלפון שלי ושמי על הרקמה. שנינו קראנו שוב את ההודעה והתחלנו לצחוק! ואנחנו נאחזנו בתפרים שלנו כשיצאנו מהמועדון. אנשים רבים חשבו ששנינו שיכורים! וכשיצאנו ויצאנו פיצוץ אוויר צח, פרצנו בצחוק היסטרי.

"אפילו לא אכפת לי שהוא יתקשר. זה היה כל כך כיף, "אמרתי לניקיטה.

הורדתי אותה הביתה ונסעתי למקום שלי, תוהה מה חשבת כשראית את הפתק שלי. "מאוד יפה!" זה מה שקראתי לך! בטח צחקתם נחמדה בגלל בחירת המילים שלי.

הפתעה ברכב

יום שני אחר הצהריים, לאחר שתפסתי ארוחת צהריים מחוץ לעבודה, השארתי את הטלפון שלי נטען במכונית במהלך המשמרת שלי. אחרי העבודה מצאתי שיש לי שיחת פספוס. זה היה ממספר שלא הכרתי. תהיתי אם זה מכם. או שזה היה מוקד טלפוני? אין סיכוי. זה בטח מספר שגוי. אבל אז קיבלתי ממך טקסט.

"זהו בריאן. הייתי מערבל הקוקטיילים אצל מאר, מוצאי שבת. לא היית צריך להגיד לי את שמך. נזכרתי בשמך כשחברך קרא לך… ואני גם עונה לי חתיך, לא סתם מדהים! " אמרת שעשיתי את הלילה שלך אז החלטת להחזיר את החסד והעברת אותי למקרה שארצה לחזור אליך. לא יכולתי להאמין. התקשרת. התקשרת ממש.

"הוא התקשר, ניקיטה! הוא התקשר!"

"מי התקשר… הוא התקשר ?! מה הוא אמר?"

"הוא התקשר בזמן שהייתי בעבודה. הוא גם שלח לי טקסטים. טקסט מתוק ממש. ניקיטה, הוא נראה כל כך מתוק!"

התרגשתי אבל עצבני להתקשר אליך. תהיתי מה הייתי אומר אם תענה ואם יהיה לנו על מה לדבר. כמעט קיוויתי שלא תענה לטלפון שלך אבל כן.

מתאהב בטלפון

דיברנו במשך שעה זו את השיחה הראשונה. שכבתי בחדר שלי ורגלי משתלשלות מעל ראשי בזמן שדיברנו. אחותך הטרידה אותך מדי פעם, ושאלה אותך מי זה? היא צרחה לטלפון ואמרה שאתה מסמיק כשדיברת איתי. התברר שזה היה הלילה האחרון שלך אצל מאר, באותו לילה שכתבתי לך את הפתק הזה.

היית בזה חודשיים לפני שהתחלת לעבוד אחר. אמרתי לך שאני מקשיב למוזיקה ומדבר איתך. שאלת אותי איזה שיר? ואמרתי לך שזה היה 'חזרה לאן אני בא' של קני צ'סני, ואתה באמת מכיר את השיר הזה!

אף אחד מחברי לא ידע מעולם את השיר הזה! אמרת לי שגם את אוהבת את השירים של קני צ'סני. השיר הזה היה תקוע בראשי במשך שבוע אחרי שדיברנו באותו לילה. זה עדיין מזכיר לי את אותו לילה, בכל פעם שאני מנגן את השיר הזה. דיברת על המשפחה שלך ועל הכלב שלך ועל מה רצית לעשות בחיים שלך. ממש התרשמתי. נראה שיש לך הכל ביחד. ידעת מה אתה רוצה לעשות ואתה עושה את זה. קצת נבהלתי מחייך המושלמים.

כשאמרת שאתה צריך לנתק בגלל שאתה צריך לפגוש מישהו מהמשפחה, חשבתי שאין לי מה להפסיד אז אמרתי "אז… אמרת שאתה רוצה להחזיר את החסד… האם שיחת הטלפון היא טובה או כן זה אומר שאני אראה אותך שוב?"

שתקת את עצמך כמו שתפסתי אותך ולא הייתי תוהה אם טעיתי. אבל אז שאלת אותי על לוח הזמנים שלי באותו סוף שבוע. ערכנו תוכניות ליום שישי ואמרת שתתקשר אלי בהמשך השבוע. זה היה מטורף, לא ייאמן, מגוחך… ולא צפוי לחלוטין.

לפגוש את אהבתי, ליצור את סיפור האהבה שלי

כשראיתי אותך מחוץ לבית הקפה "נרגילה" בערב שבת, לא זיהיתי אותך אבל ידעתי שזו את כי נראית איך הרגשתי. לא בטוחים. ניחשתי שכנראה שגם אתה לא תכיר אותי וכשראיתי אותך פותח את הטלפון שלך ידעתי שזה להתקשר אלי. הבטתי בך ממש כשעניתי לטלפון שלי, תהיתי מה אתה חושב כשהבנת שזה אני. קיוויתי שלא תתאכזב. ידעתי שלא. לא לרגע אחד.

בבית הקפה עישנו נרגילה בטעם פירות מעורבים ואכלנו קפה. היה לנו כל כך כיף ביחד. חשבתי שאתה טיפש בכל פעם שהדלקת סיגריה ואמרת לי שהנרגילה לא 'חזקה' מספיק בשבילך.

לאחר מכן המשכנו אחריה עם פיצה בפיצרייה הסמוכה. בעצם משכת את הכיסא לאחור, בדיוק כמו שאתה עדיין עושה. היה לילה קר בנובמבר אבל לא רציתי לעזוב. אז חזרנו לבית הקפה נרגילה והפעם היה לנו שוקולד חם ונרגילה בטעם תפוחים. השעה הייתה כמעט שתים עשרה והייתי חייבת לחזור הביתה. סינדרלה נאלצה לומר שלום.

תפוחים ואיך נפגשנו

הלכת אותי למכוניתי ופתחת את הדלת שלי. לא רציתי להיכנס. נשענתי על האוטו ודיברנו כמה דקות. החזקת את ידי. הרגשתי חלש. ותהיתי אם הדברים יתקשו להיות מביכים יותר. ואז התכופפת ונישקת אותי. שנינו פשוט הסתכלנו אחד על השני, ופיזרתי "אתה בטעם תפוחים!"

התחלת לצחוק. אני כל כך אוהבת כשאת צוחקת. זה כל כך משמח אותי. התנשקנו שוב. חיבקנו ונופפנו לשלום. כשנסעתי הביתה רציתי להתגבר ולהתחיל לרוץ. אני הייתי כל כך שמח. ומאז אותו היום אני מרגיש באותה דרך כלפיך.

התקשרת אלי עוד לפני שהגעתי הביתה. או האם אני זה שהתקשר אליך? לא, התקשרת אלי ודיברנו כל הלילה.

ופגשנו אחד את השני שוב בערב למחרת. לא היה לנו נרגילה. וכשנשקנו באותו לילה, זו רק אתה. וזה היה רק ​​אני. אין טעמים! ואתמול בערב, כשהיה לנו נרגילה והתנשקנו במכונית, רגע לפני שהלכת הביתה, טעמת כמו תפוחים. נזכרתי בנשיקה הראשונה שלנו. ועל האופן שבו חיי השתנו, איתך בסביבה. אני כל כך שמח. ובאמת שאין דבר אחד בחיי שהייתי רוצה לשנות יותר. ובכן, אולי, אילו הייתי יכול, הייתי משתמש בעט במקום שפתון כדי לכתוב פתק. פחות עגמומי!

סיפור האהבה שלנו מושלם, ואני זוכר איך נפגשנו כאילו זה קרה ממש אתמול. ולא יכולתי לבקש דרך אחרת לפגוש אותך ולהתאהב בך. אהבה, טרי.