סיפורי אהבה קצרים וחמודים של רגעים אהובים

האם אי פעם מצאת את עצמך מחכה לאותו רגע מושלם להביע את אהבתך? גם אם נדרשו שנים עד שהרגע הזה הגיע? פליציה ווטסון מספרת לך את סיפור האהבה החמוד שלה על רגעים מעולם.

לא היה לי מה שהיית מכנה מערכות היחסים המצליחות ביותר, ומעולם לא חוויתי תמצית של סיפורי אהבה חמודים עד לאירוע זה בחיי.

רוב החבר'ה שנפלתי איתם לא היו זמינים, נלקחו על ידי חבר או נלקחו על ידי חבר וניהלו רומן!

עושה סיפור אהבה נחמד וקצר ונחמד של טעויות קומיות, אינך חושב?

אבל היו כמה רגעים של 'אהה…' שאמורים לחמם את הקוקלים של ליבו של כל רומנטיקה.

לא משנה כמה בנות עלולות למחות, כולן נפלו על לפחות בחור אחד רק בגלל המראה שלו.

אם בחורה אומרת שהם אוהבים בחור טוב כי יש לו "אישיות", "לב טוב" או חלילה "אינטלקט", אתה יודע מה היא באמת מתאימה.

הכיסוי שלי היה שהוא סטודנט לניהול מלונות והוא, ככל הנראה, היה מבשל בשבילי. לפחות אמי לא תצטרך להתייאש ממני שלעולם לא הייתי מסוגלת לאכול ארוחה הגונה ברגע שנישאתי. אני אפילו לא יכול להרתיח ביצה.

הכרתי את הבחור הזה, רוברט, בדרך חזרה. חברים משפחתיים וכל זה. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, הוא אפילו לא היה מסתכל עלי, מה שנראה לי מוזר, בהתחשב בעובדה שאני מה שהם מכנים פורח מוקדם.

הוא נראה יותר מעוניין להסתובב עם אחי הילד. בכל אופן חלפו כמה שנים שבמהלכן סיימנו את לימודינו. הוא יצא מהעיר כדי להשלים את קורס ניהול האירוח ואני התנודדתי בפרברים שלמדתי אומנות.

אמי פגשה אותו בארוחת ערב כעבור כמה שנים וחזרה להשתולל עליו. "לעולם לא תנחש מי פרח לצעיר נפלא, פליציה. רוברט! התברר שהוא לא כל כך נראה למראה והוא יכול לנהל שיחה די טוב, "אמרה. עברה שנה ובסופו של דבר פגשתי את "הפורח המאוחר" הזה ואוו! לא היה אכפת לי אם יוכל להמשיך בשיחה די טוב.

הבחור הזה היה לוהט! וכבונוס, הוא היה מצחיק, חכם ובעל כישורי שיחה מצוינים. לרוע המזל לא יכולתי להציג את שלי ממש כיוון שאני כל כך קשורה בלשון.

עברה שנה נוספת וקיבלתי טלפון מאביו של רוברט, שהזמין אותי לבלות את סוף השבוע במקום שלהם. ורוברט נראה טוב יותר אפילו משזכרתי. בטח היה האוויר בשוויץ. (הזכרתי שהוא הלך ללמוד את אדוניו שם?) יצאנו עם כמה חברים שלו, עשינו כמה צחוקים וכמה שתייה.

בדרך הביתה דיברנו באופן כללי. הוא, על איך שהוא רצה לעבוד באיזה תאגיד גדול אני לא יכול לבטא נכון, ואני, על איך לא ידעתי מה אני רוצה לעשות. זה היה קל. לא באמת הייתי צריך לחשוב הרבה על מה שהיה לי לומר בהמשך. אפילו יכולתי לצלע אותו קצת, ולא היה אכפת לו כל עוד הוא יוכל לצעוד אותי בחזרה.

כשיצאתי מהרכב הוא ביקש ממני את המספר שלי. "אני אתקשר אליך", הוא אמר. אבל ידעתי יותר טוב מאשר לצפות שהוא אכן יעשה זאת.

הוא כן התקשר.

אבל אז הייתי מבולבל. הוא ביקש ממני לארוחת ערב, אבל האם זה היה תאריך? או שהוא חש אשמה כשהוא אומר שהוא יתקשר אלי למרות שהוא לא התכוון? ואז השאלה הבלתי נמנעת. האם זה היה תאריך חבל?

הגיע היום. הוא אפילו הגיע מוקדם! כשפתח את הדלת, הוא שאל אותי, "אני מקווה שלא ציפית לפרחים או משהו."

"פרחים? אוי לא! כל דבר שחיים המופקד על הטיפול שלי נפטר. " זה נכון. כמה עציצים במרפסת שלי נטולי צמחים מעידים על כך.

"טוב, " הוא אמר כשנכנסנו לרכב, "תסתכל מאחור."

הסתכלתי וחשבתי "ייקס!" כי ישב במושב האחורי זר פרחים צהובים. "המממ… אולי זה בכל זאת תאריך, " חשבתי. והתעוררתי מהמחשבה המאושרת הזו על ידי רוברט ואמר, "אתה יושב על משהו!" והנה הייתי, יושב על חמישה דיסקים שהוא כתב לי. הדברים אכן נראו כמו תאריכים מאוד.

היינו בדרך והוא שאל אם אכפת לי לנסוע לאחד ממסלולי הגזיליון בעיר. באותה תקופה הייתי במצב של ילדה רעה והגבתי כראוי, "אה, אני בסדר עם כל דבר."

"ולא אכפת לך שמישהו אחר יבוא? החבר שלי יושב בבית ואין לו מה לעשות הלילה."

"אה בטח, " אמרתי, כל הזמן חשבתי, "פרחים: לבדוק; מתנה: צ'ק; זמן לבד:… נו טוב, שניים מתוך שלושה זה לא רע."

אספנו את חברו והגענו לטרקלין. ועשינו את אותו הדבר, עוד כמה משקאות ועוד כמה צחוקים. אחר כך הלכנו לאחד ממועדוני הגזיליון. אחרי קצת השארנו את החבר בחלק אחד של המועדון ועמדנו בפינה ליד רחבת הריקודים.

ואז הוא אמר לי שהוא חיבב אותי הרבה זמן. מאז שנפגשנו לראשונה. ואיך הוא לא היה בטוח אם אני מרגיש כך. וכאן פרש סיפור האהבה החמוד שלי ופרח לסיפור אהבה קצר של אושר ורומנטיקה!

Aaawwwww….