המלחמה על עברייני מין היא המלחמה החדשה על סמים, מה שאומר שזה על גזע

יותר מ 750,000 אמריקאים רשומים כיום כעברייני מין. זו עובדה. אבל זה רק על העובדה הקשה רק כשמדובר עברייני מין, קבוצה מדענים מדעיים המאבק על מנת להבטיח מימון ללמוד כי הקהילות מגיבות עם הגינוי צפוי. זה מצב בלתי נסבל וזה הולך ומחמיר. טרבור הופ, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה באולבני, תיעד את צמיחת המעמד של עברייני מין בין השנים 2005 ו -2013 עבור משפט וחקירה חברתית ומצא כישלונות מתמשכים מצד המערכת המשפטית.

לדבריה, גברים שחורים הורשעו בביצוע פשעי מין במספרים מדאיגים גם כאשר מספר העבירות התובעת בסמים באותה קהילה צונח. הוא גם אומר כי מעט הדרכה או פיקוח מסופק לאחר פסק הדין, מה שהופך את הרישום עבריין מין מנגנון לחלוקת בושה. הפוך דיברתי איתו על שינויים במדיניות הנדרשת, על אי-השוויון במערכת, ואיך אנחנו לא רוצים לדעת מה קורה לעברייני מין.

מה הניע אותך להמשיך במחקר זה?

התעניינתי כיצד המדינה שולטת במיניות במשך שנים. כמדען, כשאני חושב על הדברים האלה, אני רוצה להיות מסוגל לצטט את הספרות המדעית החברתית ולדבר על מדיניות זו בצורה מעוגנת. אני רוצה יותר מראיות אנקדוטיות.

האם אתה יכול לדבר על הקשר בין הניסיון לתפוס עברייני מין פליליים לבין מה שקראתי אתה מתאר כ"פאניקה לא רציונלית "בארצות הברית כשזה מגיע למין ולמין?

אנחנו רואים, כמו בתחומים אחרים של המשפט הפלילי, השפעה לא פרופורציונאלית על אפרו-אמריקאים, במיוחד גברים אפרו-אמריקאים. זה עקבי בתחומים אחרים. מה שמניע את המגמה הזאת הוא לא נושא המחקר שלי, אבל אני חושב שיש הרבה מחקרים שם המרמזים על כך שהדרך שבה פועלת השיטור מנחה במפורש או במשתמע על ידי הטיה המבוססת על גזע - במיוחד גזע ומין.

אני חושב שקשה לנו להגן על אנשים הנאשמים בעבירות מין, בין אם מדובר בעבירות אלימות או לא אלימות. אין לנו שפה לדבר על זה למה זה לא רעיון טוב להתייחס עבירות מין כמו שונה מאשר סוגים אחרים של פשע, למרות שזה מה שהחוק עושה. החוק אומר שהפשעים האלה הם עבירות שהן ספציפיות ושונות, ולכן עלינו לשלוט בהן בצורה מסוימת ושונה. אבל כשזה מגיע לזה, אדם שמבצע עבירת מין הוא לא סוג שונה לחלוטין של עבריין זה צריך סוג אחר של מערכת ענישה.

אם אתה חושב על זה, למשל, אנשים שהורשעו בפשעים אלימים שאינם מבוססים מינית, אין שום דרישה כי ברגע שהם לצאת מהכלא, הם צריכים להודיע ​​כל שכניהם כי הם הורשעו בעבירה אלימה. זה פשוט לא משהו שאנחנו עושים בארצות הברית על פשעים. זה המקום שבו אני חושב שאנחנו צריכים מדענים חברתיים ותומכים לחשוב יותר על ההשלכות של יצירת מערכת נפרדת לחלוטין של שליטה על אנשים שהורשעו בעבירות מין.

נראה כי חשוב לנו לדבר יותר על מה שקורה גברים אפריקאים אמריקאים. אתה אומר את "המלחמה על עברייני מין" יש קיטור כמו "המלחמה על סמים" דהה. מה בדיוק זה אומר?

מה שאני חושב שיש לנו כאן הוא מערכת שנבנתה על רקע החרדה והפחד ממין ופשעים מיניים, שהופכת למוסד קיים, מערכת המשפט הפלילי, אשר משפיעה באופן לא פרופורציונלי על גברים אפרו-אמריקנים. העובדה שיש לנו יותר אפריקאים אמריקאים להיות מושפעים באופן לא פרופורציונלי צריך לבוא בתור הפתעה כי אנחנו יודעים שהם מסובכים במערכת המשפט הפלילי בשיעורים גבוהים יותר. אם אנחנו מעוניינים באי-שוויון, ואנחנו מתעניינים בגזענות במערכת המשפט הפלילי האמריקאית, אז גם אנחנו צריכים לדבר על המלחמה הזאת על עברייני מין, שבמרכזם מתעלמים מהשיחה הזאת שיש למדינה על כליאת המונים.

זה חייב להיות חלק מהשיחה, כי רוב הדברים שעליהם דיברנו כבר המלחמה בסמים, שהשפעותיה הרסניות על קהילות של צבע. אם אנחנו רק מנסים לחשוב על רפורמה במדיניות המווסתת סמים, אנחנו לא מתכוונים להתייחס לכל הדרכים שבהן אי-השוויון מובנה במערכת.

אתה אומר את הכישלון שלנו לדבר על הפרטים של פשעי מין מעמיד את הנאשמים בהם בסיכון במערכת המשפט הפלילי שלנו?

אנחנו שומעים "עבריין מין" אנחנו מיד חושבים על פדופילים ואנסים, למרות שזה לא האוכלוסייה המלאה של האנשים שנמצאים בקהילה.פשוט אין לנו שפה שימושית לדבר על הפשעים האלה, מלבד "לנעול אותם ולזרוק את המפתח."

אז מאיפה קיבלת את הנתונים?

היה לי מזל גדול במקרה זה, משום שעמית באוניברסיטת וושינגטון, טקומה, אליסה אקרמן, כבר יצר את הנתונים ששימשו אותי לניתוח המרשמים. מה שהיא עשתה היה לבנות יישום אינטרנט לגרד כי בעצם גרד את הנתונים מכל הרישומים המדינה, כל מה שנרשם על אנשים שהיו רשומים בפומבי על הרישום של עבריין מין המדינה. היא הסכימה בנדיבות רבה לתת לי להשתמש בנתונים אלה כדי לנתח את המאפיינים הדמוגרפיים. הייתי מסוגל להריץ את המספרים די מהר.

זה לא נשמע כמו מחקר יקר מאוד. אתה מרמז על היעדר מימון למחקר מסוג זה. האם אתה חושב כי התוצאות מדיניות רעה?

המממנים העיקריים של מחקר מדעי החברה הם מאוד רגישים כשמדובר בסוג זה של מחקר. היה לי מזל גדול במקרה זה, כי הנתונים שנאספו על ידי חברי היה נגיש למדי. היא לא היתה צריכה להוציא מיליון דולר כדי לסקור אנשים כדי ליצור את הנתונים האלה. אם היינו צריכים להוציא מיליון דולר, אף אחד לא היה מעמיד את הכסף. למען האמת, אני לא חושב שאנחנו רוצים לדעת מה קורה עם עברייני מין. אנחנו מעדיפים לא לחשוב על זה.

החריפות והאי-נוחות האלה מעוררים מחסור של ספרות, אף על פי שאנחנו נמצאים עכשיו בכמעט 800,000 איש שמקבלים עברייני מין רשומים, אוכלוסייה עצומה של אנשים. בינתיים, אתה יכול להיכנס לספרות מדעית ולמצוא מחקרים המשפיעים על שמונה אנשים במדינת יוטה. זה מראה שיש לנו אוכלוסייה עצומה שאף אחד לא שם לב אליה.

עכשיו, כי העבודה שלך היא שם לכולם לעכל, מה מגיע מזה?

כפי שראינו עם המלחמה על סמים, שינוי לא קורה בן לילה. במהלך 30 עד 40 השנים האחרונות, מדענים חברתיים הוכיחו את ההשפעות הבלתי אחידות של החוק כשמדובר באפריקאים אמריקאים. לכן, אין לי שום אשליה כי מחקר אחד זה הולך להיות הדבר היחיד כדי לקבל קובעי המדיניות, תומכי, האחים והאחיות שלנו, לחשוב יותר על המדיניות הזו. אבל אני חושב שזה על תחילת השיחה, אשר אני מצפה ייקח הרבה, שנים רבות לעבור ברמה המדינה, ולאחר מכן ברמה הלאומית.

אני מקווה שהעבודה הזאת תעלה את הנושא, תביא אותו לשולחן, ואז עוד אנשים מתחילים לחשוב, "היי, זה משהו שאנחנו אולי רוצים ללמוד. זה משהו שאנחנו אולי רוצים להסתכל יותר מקרוב כקובעי מדיניות."

ראיון זה נערך ועוצב לבהירות.