לאהוב את הקאסידי של יוסף ג'ילגון על "כומר"? זה הזמן לצפות 'נעילה'

כשהשמש עלתה על עיר קטנה של טקסס בפעם הראשונה בפרק הטייס של AMC מטיף, מצטרפים חדשים לחיים ולזמנים של ג'סי קאסטר נבהלו מכוחו המדהים של המופע, בעוד שאוהדי הסדרה הקומית של גארת 'אניס היו נרגשים מהמצב המדהים של המופע, תוך שהוא מציב פרצוף רענן על הסיפור אלמנטים. בקיצור, זו הצגה טובה.

בתוכנית שמתמלאת עד גדותיה בסיפורי סיפורים גדולים ובהופעות מדהימות, יש שחקן אחד שבלט במיוחד בפרקים הראשונים: קאסידי הערפד, ששיחק עם השמחה העליזה של יוסף גילגון. הודות לגישתו המוזרה והמופתחת, הערפד הוא החבר הכי קל בלהקת הליבה לאהוב, למרות העובדה שהוא פסיכי. אבן מתגלגלת שנקרא "קאסידי של גילגון", "טלטלה של כריזמה נטולת-רגש", תיאור זה נכון על הכסף.

אוהדי מדע בדיוני מסורים, עם זאת, אולי כבר יש שפע של ניסיון צופה גילגון לרוץ amok הודות לתורו בהשראת 2012 של נעילה כחבר משתולל של מהומות בכלא … בחלל!

"נעילה" אם אני כנה

כללית, נעילה הוא לצפות לחלוטין Sci-Fi פעולה קפיצי זה שובר שום חוקים בכלל. הסיפור הוא די מקרוב קווי העלילה של ז 'אנר מועדפים כמו בריחה מניו יורק, אלא, אתה יודע, בחלל. אחרי שבתו של הנשיא נלכדת בכלא החלל הראשון בעולם (מגי גרייס, שכמו שכולנו יודעים, יש לה כשרון אמיתי לקחת את בן הערובה), נשלח סוכן סי.אי.איי. מתקן להחזיר אותה. בינתיים, קבוצה של אסירים בהנהגת הידל (קטרקט יוסף קטג 'ט) מנסה למצוא את הבת אמרה ולשחרר את שחרורם מהכלא.

בקיצור, אל תצפו טון של פיתולים ופניות מן העלילה. זה כל כך גס, למעשה, כי ג'ון קרפנטר תבע את יוצרי הסרט בטענה פלגיאט, והוא ניצח. אז, סלחני כי זה בעצם לקרוע- off של סרט אחר (נעילה הוא המקרה הראשון של גניבה אינטלקטואלית בהיסטוריה הוליוודית), פעולה של גיא פירס באמת לא חצי רע.

הסיפור הוא מוצק בכל אופי יש מוטיבציה מוגדרת היטב, הפעולה היא די kickass (אם תקציב נמוך מעט) ואת השחקנים הם כל הדרך מוכשרים מדי כדי להיות בסרט הזה.

זה על אלה מוביל

מה שנשמע כמו סרט פעולה שניתן לחזות מראש, נעשה מהנה יותר מהופעותיו של שני מוביליו, פירס וגילגון. פירס משחק דמות קצת יותר גרועה מהרגיל, שכן הוא בדרך כלל נדחק לרוב לתפקיד של סמור במשרד. פירס נהנה בבירור לשחק את הבחור הקשוח, יורק דם מפיו ומפזר אחת מהן כאילו הוא אוהב כל רגע מהחרא הזה.

זה גילגון, עם זאת, מי באמת הבעלים נעילה. הוא אולי לא יש זמן מסך כמו פירס, אבל החיה שלו כלוב עיניים הוא איום כי משתהה על הסרט כולו. הידל הוא מאני יותר מקאסידי (אם זה אפשרי) והכוונה שלו היא יותר מרושעת, אבל האישיות שלו מוזרקת עם אותו איום צנום, שזורם עמוק לליבתו של קאסידי.

אופיו של גילגון הוא מהנה מאוד לצפות בו, משום שהוא נהנה מקוץ בכל דמות בסרט, לא יותר מאחיו הבכור, רגן, המנהיג (לפחות על ההשוואה) המרד.

ההפתעה היחידה

כמו הרוע הכאוטי של הסרט, הידל הוא כמעט אך ורק שם כדי להפוך את הסרט לבלתי צפוי יותר, ועל ידי כך, שיער מרגש יותר. זוהי משימה קשה למדי כאשר אתה מחשיב את הבסיס העלילה היה חדש כאשר ג'ון קרפנטר שלח סנייק פליסקן למנהטן אחרי הנשיא. אולי הדבר המדהים ביותר הוא שגלגון מוצלח במידה רבה. בידיו, הידל הופך להיות בעל חיים מתפורר, מתפורר, שנהנה מהנפילה קצת יותר מדי. הוא מצליח להיות שובה לב בלי לומר מילה.

החלק לוקח את גילגון על פני המפה הרגשית. הידל עובר מחייך לצעוק לבכות לאורך הסרט וכל שלב של המסע הוא תענוג צפייה. זה הצצה גדולה במעמקים ובטווח הרגשי של גלגון. הוא כל כך חייג לתפקיד שזה קצת מרגיז. פניו הם מסכה של רגשות מתפתלים, כי שניהם בטענה טירוף שלו במציאות מחרידה ומלווה אקראיות שנצברו למעשיו. זה הופעה שעומדת לבד בסרט מהנה אחרת (אם בינוני).