אני חבר שהוא יותר מדי דביק ונזקק!

תוהה מה הסימנים של חבר נזקק ודבוק? ובכן, זה אני! והניסיון שלי יכול לחשוף מה עושה בחור דביק ואיך הוא מתנהג!

גברים הם בדרך כלל אלה שמתלוננים על כך שהאישה שלהם תדבק, אבל מה קורה כשהשולחנות מתהפכים?

הנה ווידוי על הלחץ שלי כבחור נזקק ואומץ, כשזה היה הדבר האחרון שבאמת רציתי להיות.

חבר'ה קמצנים, עכשיו מה אתם עשויים לשאול?

באמת, האם הם אפילו הופכים אותם בימינו?

חבר'ה זקוקים ונדבקים לא באים כל יום, אבל כשהם באים בדרך כלל הם מוצאים בחורה שאוהבת את עצמאותה שלה.

אני מאמין בחלל באהבה, ואני מבין באמת מדוע זוג צריך להתרחק אחד מהשני מדי פעם.

אבל לפעמים, כל כך קל פשוט להיסחף ולהחניק את בן זוגך באהבה שלך.

הרומן המושלם שלי עם בחורה מושלמת

אני מסוג הבנים שהיו רוצים את זה אם נדבר פעם ביום, בטח בשעת לילה מאוחרת, שם נוכל לדבר אחד על השני של השני של השני ונפול למיטה עם מחשבות מסוחררות שמחות.

אני יוצא עם בחורה מאוד מיוחדת בחודשים האחרונים. נפגשנו בכנס ויצאנו לדרך כמעט מייד. הסעתי אותה חזרה הביתה, החלפתי מספרים בדרך והיא אהבה את הפלייליסט של השירים שלי. עכשיו, זו כימיה לבובות, את לא חושבת?

שנינו מנהלים חיים עמוסים למדי, ואנחנו מתקשרים זה לזה אחרי ארוחת הערב כל לילה, ומדביקים לדייט בערך פעם בשבוע. זה היה נהדר, הברק הכה באקורדי ליבנו בכל פעם שנפגשנו, היא צחקקה כמו פגישה ראשונה, והקסמתי אותה כמו פגישה שלישית. היינו זוג מאושר.

מדוע אנו נמנעים מלהתקשר זה לזה לעיתים קרובות

לא שאלתי אותה, פשוט התנשקנו ודילגנו על הצעד הזה. ובכל יום התגעגענו. אבל לא התקשרנו זה לזה. תהיתי מדוע לא דיברנו לעתים קרובות יותר ואפילו שאלתי אותה על זה פעם אחת. מדוע לא נקרא זה לזה לעיתים קרובות יותר אם התגעגענו כל כך לשאלה, שאלתי אותה ערב אחד.

ככל הנראה, * לפי חברתי * כשאת מתגעגעת למישהו במהלך היום, אתה מתיישב ומחייך וחושב על אותו אדם כמה דקות ואז אתה חוזר לעבודה. ככה, אתה באמת מבין עד כמה אותו אדם מיוחד לך, ובאותו הזמן אתה לא מקלקל את הרגע. זה היה הרעיון שלה. מעולם לא הצלחתי להשיג את זה, אבל היה בסדר לשחק לפי הכללים שלה.

המועד האחרון ל -48 שעות

בשבוע שעבר התקשרתי לילדה שלי. פטפטנו מאוחר אחרי ארוחת הערב, ואחרי שחידשנו את החיבוקים, האהבה והנשיקות, ניתקנו את כולם ספוגים באהבה. אושר! ואז, כמה דקות אחר כך, קיבלתי אותה שוב.

זה היה מדהים! האם היא חסרה אותי כל כך שהיא קראה לי בחזרה? זה מה שחשבתי בהתחלה. אך ככל הנראה, היא שכחה לספר לי שהיא לא יכולה לדבר איתי ביומיים הקרובים, כיוון שהיא הייתה צריכה להיות עם החבר הכי טוב שלה שהתחתן בעוד מספר ימים, והיא נשארה במקום של חברתה.

אה… התכוונתי להתגעגע לא לדבר איתה. היא אמרה לי שהיא גם תתגעגע אלי הרבה. כעבור חצי שעה ניתקנו את השיחה. כולם ספוגים באהבה שוקולדית. אבל. היה משהו לא נוח באוויר. ואז, גם שם התגלגל התוף הזה. לא התכוונתי לדבר עם החברה שלי במשך 48 שעות. או שמא יותר מ 48 שעות? לא ידעתי את הפרטים, ולכן זה הותיר אותי מוטרד. נרדמתי וסיפור האהבה שלנו התפוגג והחלום מהחלומות שלי באותו לילה.

היא בראש שלי. כל הזמן!

התעוררתי בבוקר והתמתחתי לילד קשה בבוקר. התגעגעתי אליה ואת המגע שלה. כשאומרים לנו להימנע ממשהו, זה הדבר האחד שאנחנו באמת רוצים. זה היה הרגע בשבילי.

הבטתי בפלאפון שלי ובהיתי בשמה. להתקשר או לא להתקשר? זו הייתה השאלה. יתרונות וחסרונות? יתרונות, התגעגעתי אליה. חסרונות, היא אמרה לי שהיא תהיה עסוקה. חסרונות לנצח. אני מחכה. אני מחכה פה.

אני יוצא לעבודה ואני עובד. והצחוק שלה נכנס ומחלחל היישר בין העננים, יחד עם קרני אור השמש דרך חלוני. אני מתגעגע אליה יותר. אני מרים את העט שלה מהמגירה שלי, זה שאותו חיסלתי בפעם האחרונה שיצאנו לארוחת ערב. פסטל נחמד. קירבתי את זה לשפתיי, נישקתי את זה בדיסקרטיות, העמדתי פנים שאני שקוע במחשבה עמוקה ופילוסופית ואז רחרחתי את זה.

איכשהו, העט הזה החזיר זיכרונות מהבושם שלה ולנטינו. לא יכולתי להפסיק לתהות מה היא לובשת באותו הרגע, שם בחוץ בטבע, במפגש לפני החתונה עם בנות אחרות… ובחורים!

התמכרתי אליה, והתמודדתי עם המבחן!

זמן ארוחת צהרים. האם אכלה ארוחת צהריים? תכנון חתונות יכול להיות עניינים עמוסים, מה אם היא לא הייתה עושה? היא עלולה לקבל כאב ראש. לא התקשרתי. חסרונות ניצחו שוב. בערב נלחמתי במלחמה פנימית. לא היה אכפת לי אם קונס ינצח. מי המציא את היתרונות והחסרונות בכל מקרה? החלטתי להתקשר אליה. ואני עשיתי. היא ענתה, ואני לא חושב שיכולתי להעריך את קולה הנעים יותר בכל עת לפני כן.

דיברנו והאהבה טפטפה שוב. היא גם התגעגעה אליי, וכעת גשם האהבה התחזק אט אט ורטוב יותר. היא אמרה לי שהיא מייחלת שהיא הכלה. עם הבחור של חברתה? מה?! אה בסדר, היא רצתה להתחתן עם… הפסקה… הפסקה… אותי! Va va voom! יבא דבא דו!

עכשיו, אנחנו מדברים על סופות רעמים מאושרות של אהבה. ניתקתי קשר אחרי עשר דקות טובות וחזרתי לעבוד. מה חשבתי בכל מקרה? לא רוצה להתקשר אליה? Pfft! כמובן, נשים פשוט אומרות דברים כאלה, נכון? זה לא כמו שהם מתכוונים אליהם.

הכל היה מבחן, שמעתי דברים כאלה בעבר. נשים מניחות כמה תנאי גבול באהבה, ומחכות ורואות אם הבחור יעבור על זה, מה שהופך להיות רגע חמוד.

התקשרתי אליה פעם נוספת אחרי הארוחה. היא ביטלה את השיחה שלי והתקשרה אלי אחרי כמה דקות. גם היא כולם שמחה ומסוחררת. דיברנו כמעט שעה, ושקעתי במיטתי, כולה רטובה מאהבה.

עוד שיחות וטקסטים אוהבים!

התעוררתי למחרת בבוקר, כל שלושים ושניים שיניים בחוץ ושפתיי התכרבלו כלפי מעלה. סבל קצת מהתכווצויות במנעול. החליט לי שלא לחייך כמו אידיוט ברגע שאני מתעורר. הרגע ושחרר את השרירים קודם.

הלכתי לעבוד, כל הזמן וחשבתי מה היא עושה. זה היה אמור להיות יום החתונה. קראתי לה. אין תגובה. אותו דבר, חמש הפעמים הבאות ברציפות. היא בטח עסוקה.

התקשרתי אליה שוב אחרי ארוחת הצהריים. היא ענתה לתא שלה והייתה עם חבריה, נהנתה מאוד. דיברנו על דברים ואהבה וכמה התגעגעתי אליה ועוד. טפטוף קריר מאוהב.

זה היה יום עמוס בעבודה בשבילי, אז התקשרתי אליה פעם נוספת אחרי העבודה, כשיצאתי חזרה הביתה. שיחה של חמש דקות. היה לי טוב לדבר איתה. זה גרם לי להרגיש נחמד. וכל הזמן התגעגעתי אליה. אני באמת לא יודע למה!

ארוחת ערב. התקשרו. חמש דקות. היא הייתה באמצע הארוחה. אחר כך נשכבתי במיטה. מחשבות שמחות רצות במוחי. ארוחות ערב, ארוחות צהריים, אבזמי יד קטנים, נשיקות חמודות ועוד. אני מסר לה טקסט. "שאלה: מה צריך לבחור לעשות כשהוא מתגעגע לבחורה הרבה, ובכל זאת, הוא לא רוצה להתקשר כי הוא כבר התקשר הרבה?" אין תגובה. אני שוב כותב.

כעבור שעה קיבלתי ממנה הודעה. היא הייתה במיטה עם חברותיה, עומדת ללכת לישון. שלחתי אותה בחזרה. רציתי לשמוע את קולה. התגעגעתי אליה כל כך. חצי שעה של הודעות טקסט והדבקה להתקשר אחר כך, היא התקשרה אלי. דקה אחת. התזה מהירה של אהבה. מספיק טוב. הלכתי לישון.

ימים מאושרים - החתונה נגמרה

למחרת היא הייתה בתפקיד. התקשרתי אליה אחרי ארוחת הצהריים. היא הייתה בפגישה עם כמה מלקוחותיה. דקה אחת. הייתי מתוסכל יותר ויותר מהיעדר הרומנטיקה בחיי. בכל אופן, תמיד היה זמן לשוחח מאוחר יותר בלילה.

אכלתי ארוחת ערב מוקדמת והתקשרתי אליה כמה שעות לפני הזמן שאני מתקשר אליה בדרך כלל. היא הייתה באמצע הארוחה. ניתקתי. השעה שתים עשרה. היא התקשרה אלי. הייתי שמח. כמה דקות לשיחה ופשוט ידעתי שמשהו מפריע לה. היא רצתה לנתק אותי!

היום המאושר הופך ללילה חמוץ באכזריות

כמה דקות של זריקות פרועות, זריקות פרועות בחושך ועשרים שאלות אחר כך, נודע לי שהקריאה התמידית שלי היא שעיצרה אותה. ואז שמעתי את הגרוע מכל, הייתי נזקקת ומגושמת מדי !! באותו לילה זה לא שפך אהבה, זה היה סבל. לדבריה, לא כיבדתי את המרחב שלה. אבל עשיתי זאת. אני עשיתי זאת. פשוט התגעגעתי אליה. הרבה. היא חשבה אחרת.

היא חזרה על כך שהבהירה שאני לא אמורה להתקשר אליה ביומיים ההם, כשהיא רק רוצה את פרטיותה. אבל יומיים שלמים היו ארוכים מדי בשבילי, התחננתי בפניה. היא דבקה בסיפור עלי שלא מכבדת אותה ונותנת לה מרחב. נדבקתי עם שלי.

התגעגעתי אליה. השיחה נמשכה מספר שעות, אבל היו יותר קולות של שתיקה עמומה מאשר צחקוקים שמחים. ובכל אחד מאותם רגעים אילמים שכל מה שיכולתי לשמוע היה נשימה כבדה ופעימות ליבי, מצאתי את עצמי נבהל.

הגילוי הגדול, הייתי צ'רלי!

ואיפשהו בין לבין נזכרתי בסרט הזה שצפיתי לפני שנים, מזל טוב צ'אק. היה הבחור, צ'רלי שמתקשט עם הילדה, קאם. כשצפיתי בסרט הזה לפני כמה שנים, חשבתי שהוא מצחיק וטיפשי במיוחד. אבל כשהטלפון ביד וצליל נשימות מטושטשות, לא יכולתי שלא להיעלב מהעובדה שהייתי ההפסד הנזקק והמציקני של בחור!

אמרתי לה שאני מצטער. היא לא רצתה להקשיב. ליבי היה שבור. היא נפרדה. וניתק. ולא התקשר שוב. הנחתי את הטלפון בעדינות. נפלתי פנים לראשונה לכרית. עצרתי את נשימתי. לא מתתי. התעוררתי למחרת בבוקר. נאחזתי בכרית שלי כמו ראש בראש. היי, בגלל שבכה בקול רם! זרקתי את זה.

אני לא דביקה ולא נזקקת, ורציתי שהיא תחזור

רציתי לדבר איתה. אבל רציתי גם שהיא תדע שאני מכבד אותה. התקשרתי אליה שוב באותו לילה. היא ביטלה את השיחה שלי, והסרה לי SMS כי לא התחשק לה לדבר באותו לילה. חשבתי שכל העניין מטורף. שלושה ימים אחר כך התקשרתי אליה אחרי הארוחה. היא ענתה לטלפון שלה. דיברנו כמו חברים מעורפלים במשך כמה דקות. ואז, היא אמרה שהיא חשבה עלי הרבה בימים האחרונים.

כל מה שרציתי לצעוק היה, "למה לא התקשרת אלי אם התגעגעת אליי, במיוחד כשנפטרתי כאן ?!" אבל ידעתי טוב יותר.

דיברתי בנימתו של אדם קודר שספג מזג אוויר במלחמה ובכל זאת נראה לי לא מפריע. התגעגעתי אליה. אמרתי לה את זה. התייצבנו שוב. התנצלתי. היא צחקה. האם זה טפטוף שיכולתי לחוש איפשהו בחלק האחורי של הראש? או שזה היה בליבי? צחקתי בחזרה.

חזרנו. הרגשתי כמו סופרמן. רק רציתי להחליף את המכנסיים והתות!

אה אהבה מאושרת!

השיחה נמשכה עד חמש בבוקר. ואז אנו מכים במיטות שלנו. במהלך חמש השעות המוזרות שדיברנו, ירד גשם, רעם והשליך חתולים וכלבי אהבה ואבני ברד של תשוקה. הכל הרגיש כל כך טוב, הרגשתי שיכור.

התעוררתי מוקצף למחרת בבוקר. הטלפון הנייד שלי העיר אותי. זו הייתה קריאתה. יכול להיות שיש דרך טובה יותר להתעורר? דיברנו במשך עשר דקות, ואחרי שיחה טובה-טוב, התנשקנו אחד עם השני בטלפון. והבטחתי לה שאתקשר אליה באותו לילה.

זה קרה לפני מספר ימים, ועכשיו כשאני חושב על זה, אולי היא הייתה קצת קשה מדי, אבל היא צדקה. ואולי גם אני הייתי קצת נזקקת ודביקה, במיוחד כשהיא אמרה לי לא להתקשר אליה רק ​​ליומיים.

הניסיון שלי והשיעור שלך ללמוד

אולי זה מה שאנחנו מכנים איזון בחיים. היו לי כמה חברות מוקדם יותר בחיי, אבל אף פעם לא הייתה תקופה בה מישהו מהן השליכה אותי כשפלשתי לחלל שלהן. החלטתי להקשיב לחברה שלי, והיא הבהירה שאני יכול להתקשר אליה מתי שאני רוצה, כל עוד אני נותן לה את המרחב שהיא צריכה, כשהיא מבקשת את זה.

אני מגניב עם זה. אני יוצא עם תאריך החלומות של כל גבר, בחורה שהיא ההפך הגמור ממצבץ ונזקק, אבל איכשהו, אני מאחל שהיא תהיה קצת יותר דביקה! אבל היי, אולי אז, הלוואי שהיא לא הייתה.

עכשיו אני מאושר, וכולם ספוגים באהבה שוב ושוב. בדיוק צפיתי בצ'אק של מזל טוב מוקדם יותר היום. אתה יודע, איכשהו, צ'ארלי לא נראה כמו בחור כל כך רע!

אחרי הכל, הוא פשוט היה מאוהב, לא? כך גם אני.

אתה יכול להיות בחור נהדר ועדיין להיתפס כחבר נזקק ואומץ. מערכות יחסים הן סובייקטיביות ומשתנות ללא הרף. אבל מה שחשוב ביותר הוא עד כמה שניכם מבינים אחד את השני ומכבדים זה את המרחב ודעותיו של זה, אתם לא חושבים?