הוא קם אותי

האם הוא העמיד אותך אי פעם? לצאת לדייט עם בחור חמוד זה יכול להיות מרגש, אבל לעמוד על דייט זה יכול להיות שובר לב באותה מידה. הנה סיפור "הוא העמיד אותי" מאת סופיה סטרוט. כמובן, הכל שמח ומהנה, עד שתעמדו לדייט.

קמה לך פעם? זה קרה לרובנו מסיבה כזו או אחרת. אם עדיין לא חוויתם שעמדתם בעמידה, טוב, אז טוב לכם.

לשבת במסעדה לבד ולהבין שקם לך אחרי חצי שעה יכולה להיות אחת החוויות הגרועות בחייך.

ובכן, הנה הסיפור 'הוא קם אותי' שאתה בטח יכול ללמוד ממנו.

הוא קם אותי!

פגשתי את הבחור החמוד הזה במועדון שלשום. הוא היה חם, והייתי די עצוב. נהנתי מאוד לדבר איתו, ועד מהרה הוא ביקש את המספר שלי.

בחור חם, המספר שלי… מאוד מחמיא, או אולי זה היה רק ​​מחרוזת ה- G המזל שלי.

הוא התקשר אלי למחרת, צנח לבית הקפה האהוב עלי וביקש ממני לצאת לארוחת ערב בשבת הבאה. הוא היה כל כך חמוד!

גם החברים שלי שהיו איתי חיבבו אותו, והם חשבו שהוא מקסים.

החלטתי על אורך החצאית שבוע לפני, ועשיתי את השיער כדי שאוכל להראות הכי טוב שלי באותו תאריך מיוחד. ביום ה- D, התגלחתי והתחלתי להזדקף שעה לפני שעזבתי, וטבלתי סיבוב נוסף של בושם על מפרקי ידי ועל עורפיי.

וקצת גם על הירכיים שלי, לא שאאפשר לו אי פעם ללכת כל כך רחוק בדייט הראשון, אלא מה לעזאזל.

הוא היה אוהב את האופן בו אני מריח כשהוא מנשק את כף ידי ומצחצח את לחיו על צווארי, לא? זה הולך להיות מושלם!

מתכוננים לעמוד על הדייט

התקשרתי למונית. לבשתי שמלה חמה ונמוכה עם חריץ מושלם להדגשת רגלי הטונות היטב. נהג המונית המעצבן נתן מבט ארוך וארוך בנכסי המחושבים היטב, שזה כל כך מעצבן, אבל היי, יש לי תאריך טוב לדאוג.

הגעתי למסעדה בזמן. אני אף פעם לא זה שמאמין באיחור אופנתי כי זה פשוט כל כך צולע. למה להפסיד בזמן טוב, כשאפשר יהיה יותר מזה במקום זאת. השעון הכה שבע, ותוך זמן מה הוא קרא בשבע וחצי. היה עדיין מוקדם והיו יותר מלצרים מאשר סועדים. עד מהרה הגיע הזמן, והאביר החדש שלי בשריון נוצץ היה צריך להיות שם. כל זמן עכשיו.

מרחתי מעיל נוסף של מבריק וריחרחתי את מפרקי ידי בדיסקרטיות כשעברתי את זה. טיול לחדר הנשים, וסיבוב נוסף של בושם. כן, אני צריך להריח נהדר.

לבד במסעדה צפופה

הקהל התקרב ורוב הגברים התקשו להוריד את עיניהם ממני. מתוק! הייתי די בטוח שנראה לי ממש חם. "דרול, בנים, אני כבר נלקח…" אמרתי לעצמי והדחקתי חיוך.

השעה הייתה כמעט שמונה בדיוק סיימתי את הכוס השלישית שלי של ארזוריז דון מקסימיאנו. זה היה די מעצבן להיות הישבן של שיחות, כפי שנהוג להיות בדרך כלל, במיוחד אם כולכם לבושים ויושבים לבד במסעדה. לקחתי את הטלפון הנייד שלי והתעסקתי בו זמן מה. מהר מאוד גיליתי שיש לי משחק ציפורים זועמים בטלפון שלי, וכמה אחרים שעדיין אין לי מושג עליהם. מעולם לא הייתי צריך לשחק משחקי פלאפון משעממים בעבר.

השעון נדבק, התלהבתי והסתכלתי מסביב ועשיתי את הקטע שלי 'צופה באנשים', אבל אותם פרצופים נהיו די משעממים. בהיתי במעיל הלכה שעל ציפורניי. הם היו מאוד מעניינים באותו הרגע.

ואז בהיתי בנר שעל השולחן, ובאופן בו העולם נראה דרך כוס יין חצי ריקה. היו הרבה דברים כדי להעסיק אותי, אבל כולם היו משעממים עד תסכול. התקשרתי אליו בטלפון הנייד שלו בפעם השלושים השישית, אבל כל מה ששמעתי היה ביצוע טלפוני של "טיפות גשם ממשיכות ליפול על ראשי", והשיר החמוד הזה, עכשיו, גרם לי לרצות לבכות!

מתוסכל. משועמם. דומעת.

רציתי לדבר עם מישהו ממש לא טוב, אבל אז, לא רציתי להיראות טיפש מול כל החברים שלי. מה אם הייתי אומר לחברה בטלפון שהוא העמיד אותי, והבחור הזה מופיע? הייתי מרגיש ממש אשם וטיפשי. אבל מצד שני, הפרצופים המחייכים של זוגות אחרים היו מעצבנים. רק רציתי להחזיק את הטלפון באוזני וניהל שיחה רועשת עם חבר.

רציתי לצחוק ולצרוח מאושר מזויף, ולהראות לכל האנשים המטופשים האלה שאני עושה יותר כיף. אבל זה היה רעיון מופרך אחד. פשוט פחדתי אתחיל לבכות אם הייתי מנסה לדבר עם חבר. אז דבקתי להיות מוקסם מכל פרט של רגע במסעדה. מוזיקת ​​הטרקלין הייתה דראג, והרגשתי שאני במעלית.

התקוות שלי גברו בכל פעם שראיתי צללית גברית על הדלת, אבל תקוותי נמעכה כשהאיש נכנס. הוא לא היה הדייט שלי… זה קרה שוב ושוב. ושוב.

נעלב על ידי מלצרים בזמן שקם

למלצרים בסביבה לא היה הרבה מה לעשות, ולכן הם דיברו עם האנשים שנהנים מארוחת הערב שלהם. עדיין הייתי נבוכה מכדי להביט ישר בהן, ובכל זאת, לא רציתי להיראות מובסות. אז המשכתי את סנטרי ונמנעתי מכל קשר עין.

מתוך הכחול שאל אותי מלצר אם אני רוצה משהו אחר, וזה פתאום נשמע כמו עלבון. אני באמת לא יודע אם זו אני, או שמא המלצרים האלה פשוט התאמנו כל כך טוב באינטונציה שלהם ובשימוש במילים.

"הו-קיי, אני מבין. אני כאן יותר משעה וחצי והייתי להם שלוש כוסות יין, בלי סוסים, ואני משתמש בשולחן שלם", מאוד דביק, בחור חכם.

החלטתי שלא להטות אותו. לשולחן שלי היו שני ורדים באגרטל חמוד, ונר אחד מהבהב שהוציא ממני את החיים המהבהבים. פשוט לא יכולתי לסבול לראות את זה יותר. הכל היה מגעיל, וכך גם חבורת הבחורים החמודים שישבו מעבר לשולחן וניסו לתפוס את עיניי. רק רציתי שהאדמה תיפתח ותגרור אותי לנעלי!

הוא העמיד אותי?

בעודי בהיתי בשניות של שעון משעמם מאוד, האמת פגעה בי. קמתי. המילים האלה הדהדו בקרומי שלי כמו גל של אפטרובל. הייתי משועמם והרגשתי ממש נורא. הייתי רשמית מפסיד, שקם ונזרק עוד לפני שנפגש לדייט ראשון.

באמת, האם יש משהו גרוע מזה? ספקתי אם אפילו שוקולדים וחיבוקים יכולים לעזור לי לצאת מהבלגן הזה. הרגשתי פתאום מאוד חנוק. נראה שהשמלה הנמוכה שלי חונקת את גרוני, אני לא יודעת איך, אבל זה היה. הסתכלתי סביב, ופתאום, הרגשתי שכולם במסעדה מסתכלים עלי ומתנדנדים. ונראה שכולם צוחקים עליי!

ואלוהים, נברשת הקריסטל שמעלי הרגישה מאוד כמו זרקור מואר שהתמקד בי. כמה טיפש הייתי לקבל את התאריך הזה! מלכתחילה הוא לא נראה כל כך יפה, והחברים שלי חשבו שיש לו חבילה קטנה! איך בכלל הסתבכתי עם הבלגן הזה, אני לא מבין.

בקרת נזק לאחר שהוא העמיד אותי

התקשרתי למלצר וביקשתי שיביא לי את הצ'ק. הוא לא יכול היה לשמוע אותי. לחיי האדימו כששאלתי אותו שוב, הפעם חזק יותר. זוג בשולחן הסמוך הביטו סביב והם לחשו זה לזה משהו. ארגג! פתטי!

אין להם משהו טוב יותר לעשות מאשר לצותת הרקע? לבסוף הסרתי את הצ'ק ויצאתי החוצה. פתאום הרגשתי שאיבדתי את חיי. הרגשתי עייף, חלש, אומלל וכל כך מכוער. עמדתי בדייט. הממזר, הוא קם אותי. אני בטח ממש מכוער.

יצאתי אל הרחוב הקר, לבד. 'תאריך' הייתה מילה כל כך גרועה באוצר המילים שלי כרגע. אבל החלטתי לחזור הביתה. יכולתי לפחות להסתיר את פני בכרית ולבכות את עצמי לישון. אולי פשוט הייתי מתעורר והעובדה שהוא קם אותי יתברר כסיוט רע אחד.

זו הייתה הפעם הראשונה שעמדתי בעמידה. קראתי למונית, וכמו תמיד, ההיסטוריה חזרה על עצמה. נהג המונית בהה בציצי, ולרגע שנייה תהיתי אם עלי פשוט להוריד את בגדיי בשבילו. אולי הוא חושב שאני יפה. אוף! איבדתי את דעתי. לבסוף, אחרי מה שהרגיש כמו נצח, הגעתי הביתה.

בבית אחרי שקם

גיששתי עם מפתחותיי, ופתחתי בחיפזון את הדלתות. לא רציתי ששכני המתוקים ישאלו אותי על 'הדייט' שלי. נכנסתי לחושך וגיששתי סביב כדי להכות באור. החדר נכנס לתצפית. נשען על הדלת ושמטתי את תיק המצמד שלי. מעולם לא הרגשתי כל כך רע בחיי. הושפלתי והתנפצו על ידי איזה בחור שבקושי הכרתי, בחור שפגשתי רק כמה פעמים. למען השם, קמתי! אראג!

ניסיתי להתקשר אליו שוב והפעם שמעתי משהו חדש. שמעתי קול טלפוני אומר שהפלאפון שלו היה עסוק, ושהוא בקו השני. הייתי מפורק. השתוללתי. כעסתי. רק רציתי לקרוע את ליבו הקטן. התקשרתי אליו שוב, והפעם, שוב, זה פשוט המשיך לצלצל. התקשרתי אליו שוב ושוב למשך שעה נוספת.

עד מהרה הפך הכעס שלי לתסכול דמעות. נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות. זחלתי כל הדרך עד למיטה שלי ופשוט החלקתי לתוכי. כיסיתי את עצמי לגמרי ובהיתי בחושך.

בבוקר שאחרי הוא העמיד אותי

אני לא יודע מתי ישנתי, אבל התעוררתי לבוקר בהיר. לקח לי כמה דקות לדעת מדוע הרגשתי כל כך אומלל, ואז נזכרתי באירוע הקודם שאליו קמתי. התקלחתי, הרגשתי מלוכלך והפרתי. אחרי זה המשכתי עם היום שלי. זה היה קשה בהתחלה, אבל אחרי ששפכתי את הלב לחברים שלי, הרגשתי הרבה יותר טוב. אני וחבריי יצאנו לארוחת צהריים, ובערב הייתי כמעט עצמי. הרגשתי אפילו שכל הפרק של הקמה לא שווה את כל הכאב.

כעבור יומיים דחפתי את כל הפרק לגב ראשי. פשוט הייתי טיפש ומלהיב מדי בגלל הבחור הזה. הוא באמת לא היה שווה את הדייט, ובהחלט לא שווה את הדמעות שלי.

פגישה עם האיש שקם אותי

פגשתי את התאריך שלי שנעלם ללא עקבות שבוע לאחר מכן באותו מועדון בו פגשתי אותו לראשונה. הייתי בחוץ עם חברות שלי, והוא הלך ישר לדרך שלי, בלי לדעת, כמובן. חייכתי אליו, הנחתי את ידי על כתפיו ונתתי נקה על לחיו. וכשפניו המופתעות הפכו לחיוך שיניים מלא, כובע הברך שלי מצא את חותמו במפשעה.

וכן, החבילה שלו לא הרגישה בכלל גדולה. הוא בהחלט לא היה שווה את זה. ואני, שוב, הרגשתי שאני בראש העולם. וגם קיבלתי סבב מחיאות כפיים ענק מכל הנשים במועדון. נחשו מי יצא מהמועדון כשהסנטר למעלה, ומי יצא עם הסנטר כמעט ליד המפשעה? ובכן, אין נקודות לנחש. זה מה שקורה לחבר'ה שמעמידים נשים. וזה מה שאתה צריך לעשות כשאתה קם!

לעמוד על דייט זה כואב ומנפץ אגו. בחור שאהבתי, הוא העמיד אותי פעם אחת, ולמדתי שלעולם לא יעמוד על ידי בחור. אז בפעם הבאה שאתה יוצא לדייט, אל תשבי אף פעם שם ותהה אם אתה עומד בתאריך כמוני. בורג לדלת אם הוא כבר לא שם!