קומיקאים במכוניות מקבל Recapped: מהדורה שחצנית ויהירה

Concertgebouworkest - Symphony No. 7 - Beethoven

Concertgebouworkest - Symphony No. 7 - Beethoven
Anonim

שמו של ביל מאהר מופיע לעתים קרובות כמה הברות אחרי המילה "מקוטבת", תיאר מופרז שהוא - במקרה שלו - מתאים. האנשים היחידים האדישים לביל מאהר הם אנשים שאינם מודעים לביל מאהר. הוא כמו גירוד בלתי-ניתן לגילוי, מלגלג על השמאל הפוליטי למען התייחסותו העצמית ומגלגל בוז מצד ימין. כמו כל דבר אחר שג'רי סיינפלד רוצה לדבר עליו, מאהר מטריד.

זה לא צריך להיות הפתעה כי שני הגברים אוהבים אחד את השני.

מאהר הוא הקומיקאי הנדיר שהצלחתו (הנמדדת יותר מאריכות ימים מאשר בדולרים), מתחרה בין סיינפלד לבין שני הגברים זה לזה כאל שווים מוחלטים, ומספקים ביקורות בלתי רצויות בקצב יוצא דופן. אחד קורא השני זחוח והשני קורא אחד יהיר. שניהם נכונים ושניהם מוכנים להכיר בכך. בעיקרון, הם מאוד נוח עם עצמם - לטוב ולרע - ולהתענג מישהו קורא להם על החרא שלהם.

הרגע הטוב ביותר בפרשה, שחסרה במידת מה את המתח בגלל הסתבכויות מינימליות, הוא כאשר שני הגברים דנים בתופעה המוזרה של השאלה אם הם רוצים לקצץ בשירותים. מאהר, פעם פופוליסטית, אומר לא. סיינפלד, אי פעם סיינפלד, אומר בטוח, והוסיף כי לא כל האנשים נוצרו שווים. מאהר, אשר בבירור מאמין בכך, אבל גם מאמין שכל האנשים צריכים פעולה שווה, צוחק על המרחק של חברו מן החוויה האנושית.

אבל גם מאהר רחוק - בדרכו שלו. הבית שלו נראה שלו הבית (לא שיש משהו לא בסדר עם זה). הוא נאבק להבין איך החבר היחיד שלו הפך לאיש משפחה. סיינפלד לא יודע, אבל הוא מרוצה מהמצב. מאהר רוצה פתרון. ויש הבדל בין שתי הרגישות: מאהר מחפש באכזריות תשובות, בעוד סיינפלד מושך בכתפיו ומתבדח. רק אחד מהחבר'ה האלה הוא קומיקאי טהור.

למהר באמת אכפת מהמערכת. סיינפלד רק רוצה להשתין.