תרגיל מדע: השפעות על ירידה קוגניטיבית להתחיל מוקדם יותר ממחשבה

כמו מבריק כמו בני אדם, אנחנו עובדים עם משאבים קוגניטיביים מוגבלים כי ירידה לאורך זמן. יש שדה שלם של מחקר שמחפש נואשות דרכים להילחם נגד נזקי ההזדקנות על המוח, ואנשי מדעי המוח באוניברסיטת קולומביה חושבים שיש להם פתרון. החדשות הטובות הן שזה דורש לא יותר מאשר מוטיבציה - ואולי לפקח קצב הלב.

קולומביה נוירופסיכולוגית יעקב שטרן, דוקטור, המחבר הראשי של מאמר שפורסם ביום רביעי בכתב העת נוירולוגיה, מצא כי תוכנית תרגיל קבוע נראה לשפר את "תפקוד מנהלים" ב 132 אנשים שנעו בגיל מ 20 המוקדמות שלהם עד סוף שנות ה -60. הפונקציה הניהולית, אומר שטרן, היא אוסף חשוב של יכולות קוגניטיביות המסייעות לנו לתכנן מראש, להבין דברים או לפתור בעיות מורכבות (זה היה מקושר לאחרונה לכלבים גדולים וחכמים). למרבה הצער, הפונקציה המבצעת בסופו של דבר פוגעת בשיא בגיל מסוים (הגיל תלוי באדם) ולאחר מכן יורד ככל הזדקנות נובעת האגרה על ההכרה.

במשפטו מצא שטרן כי התרגיל נראה איטי כי ירידה טבעית בתפקוד המבצעת, אשר חדשות טובות עבור כל מי שמחפש דרך פשוטה להישאר חד ככל שהם גיל. באופן מפתיע למדי, הוא גם מצא כי תרגיל אירובי יכול לשפר תפקוד מנהלים במשתתפים צעירים כמו 20, אשר עשויים להגן מפני ירידות בתפקוד המנהל בשלב מאוחר יותר בחיים.

"קיווינו שהתעמלות אירובית תשפר את התפקוד הקוגניטיבי אצל הצעירים, זה לא נבדק קודם לכן במשפט מבוקר יחסית גדול", מספר שטרן הפוך. "אני חושב שהשיפורים שראינו בתפקוד המנהל הקשור לתרגילים אירוביים גדולים למדי כדי להיות משמעותיים, אפילו למישהו בשנות ה -20 לחייהם".

במחקר שלו, שטרן היו נתיניו מכל הגילאים לבצע ארבעה אימונים בשבוע במשך שישה חודשים. הם גם עשו אימון אירובי באזורי לב ספציפיים - כ -75% מקצב הלב המרבי שלהם - או עשו תרגילי מתיחות וליבה. הצוות בדק לאחר מכן את תפקידה של המתנדבת בסדרה של מטלות זיכרון או מהירות, פעמיים: פעם אחת בחצי הדרך, ופעם אחת בתום שישה חודשי ניסיון. שם, הוא דיווח כי יש שיפור משמעותי מבחינה סטטיסטית בציונים עבור אנשים בכל גיל שהיו בקבוצה אירובית תרגיל - אפילו את 20 בני.

אבל כאשר סטרן סקר את תוצאות מבחני התפקידים המבצעים שלו הוא ציין כי המבוגר יותר היה, יותר דרסטי שיפורים הציון שלהם מן ההתחלה היו מלכתחילה, מה שמרמז כי גדול יותר המנותק ממחקרו אינו תרגיל המשפר את הקוגניציה בטווח הקצר, אלא שהוא עלול להאט את הירידות בקוגניציה, שכדור שלג מתבגר.

"מה שראינו הוא כי ההשפעה של פעילות גופנית על תפקוד מנהל גדל עם הגיל, כך, למשל, מישהו בגיל 40 לשפר יותר מאשר מישהו בן 30", מוסיף שטרן. "מאחר שהפונקציה הניהולית פוחתת עם הגיל, זה גורם לנו לחשוב כי פעילות גופנית הופכת את הירידה בקוגניציה, בניגוד לשיפור הקוגניציה".

סטרן מסביר כי פעילות גופנית עשויה להיות מועילה לתפקוד המוח משום שהיא יכולה "להגדיל את כלי הדם במוח" - דבר המסייע להפוך את זרימת הדם לעקבית יותר. הוא גם חושד כי פעילות גופנית מקדמת פלסטיות, אשר שומרת על תאי המוח תכליתי ויכול ליצור חיבורים חדשים. כחלק ממחקר זה, ציין שטרן כי המשתתפים בקבוצת האימון האירובי הגבירו את "עובי הקליפת המוח" של המוח שלהם - השכבה החיצונית של חומר המוח.

עלייה זו עובי קליפת המוח חשוב בגלל דילול קליפת המוח קשורה למעשה עם מחלת ההזדקנות כי המכה במוח ההזדקנות, כמו דמנציה. התעמלות אירובית שיפרה עובי קליפת המוח אצל אנשים צעירים כמו 20, אשר כנראה לא חווים ירידה קוגניטיבית משמעותית עדיין. שטרן מוסיף כי משמעות של הנתונים שלו היא כי יצירת תרגיל תרגיל קבוע בשלב מוקדם בחיים יכול לעזור למוח להתחיל לבנות את ההגנות האלה חיוני.

במאמר, הוא כותב כי ממצאי הקבוצה "מרחיבים את היתרונות המופגנים של פעילות אירובית לאנשים צעירים עד גיל 20", ומציעים שפעילות גופנית יכולה להיות התערבות פוטנציאלית לבריאות המוח אצל מבוגרים בכל הגילאים.

עשרים ומשהו אולי לא צריך לדאוג לגבי ירידה קוגניטיבית עדיין, אבל זה נראה כמו כמה אימונים בשבוע עשוי לגרום להם מוכנים טוב יותר כדי להדוף את ההשפעות של ההזדקנות על המוח כפי שהם מתקרבים.

תקציר:

מטרה: כדי לקבוע את היעילות של פעילות אירובית לתפקוד קוגניטיבי אצל מבוגרים בריאים צעירים.

שיטות: בניסוי קליני אקראי, מקבילי, המבוסס על משקיפים, נבדקו 132 אנשים רגילים מבחינה קוגניטיבית בגילאי 20-67 עם יכולת אירובית חציונית מתחת לאחת משתי תקופות של 6 חודשים, 4 פעמים בשבוע: אירובי תרגיל מתיחה / גוון. אמצעי האפקטיביות כללו יכולת אירובית; תפקוד קוגניטיבי במספר תחומים (תפקוד מנהלים, זיכרון אפיזודי, מהירות העיבוד, שפה ותשומת לב), תפקוד יומיומי, אינדקס מסת הגוף (BMI) ועובי קליפת המוח.

תוצאות: התועלת האירובית עלתה באופן משמעותי (β = 2.718, p = 0.003), ו- BMI ירד באופן משמעותי (β = -0.596, p = 0.013) בתרגיל האירובי אך לא במצב מתיחה / גוון. הפונקציה הניהולית השתפרה במידה ניכרת במצב האימון האירובי; השפעה זו התמתנה לפי גיל (β = 0.018 SD / y, p = 0.028). בגיל 40, מדד הפונקציות הניהוליות עלה ב -0.228 SD (רווח סמך של 95% CI 0.007-0.448), וב- 0.596 SD (95% CI 0.219-0.973) בגיל 60. עובי הקליפה גדל באופן משמעותי בקבוצת האימון האירובית באזור חזית שמאל ולא אינטראקציה עם הגיל. בשליטה על גיל וביצועי בסיס, אנשים עם לפחות אלל אחד של APOE ε4 הראו שיפור קטן יותר בתפקוד הניהול עם פעילות אירובית (β = 0.5129, 95% CI 0.0381-0.988, p = 0.0346).

מסקנות: ניסוי קליני אקראי זה מדגים את היעילות של פעילות אירובית לקוגניציה בקרב מבוגרים בגילאי 20-67. ההשפעה של התרגיל האירובי על תפקוד מנהל היה בולט יותר עם הגיל גדל, דבר המצביע על כך שהוא עשוי להפחית את הירידות הקשורות לגיל. עובי קליפת המוח עולה כי פעילות אירובית תורמת לבריאות המוח אצל אנשים צעירים כמו גיל 20.