האתאיזם עתיק: "הקרב על האלים" חוקר את ההיסטוריה של הלא מאמינים

בעוד שיש לנו את בילי ג'ואל ואת ריצ'רד ברנסון כשחקני הכוכבים של היום עבור צוות אתאיזם, החלוץ המקורי של חוסר האלים בעולם העתיק היה המשורר היווני Diagoras של Melos, שחי 500 שנה לפני הזמן מאמינים הנוצרים האמינו ישוע חי.

Diagoras וחבריו - כמו Euhemerus, תיאודורוס, דמוקריטוס - מהווים את התזה המרכזית של ספר שפורסם ביום שלישי על אתאיזם עתיק: ב הקרב על האלים, פרופ 'טים וויטמארש מאוניברסיטת קיימברידג' טוען כי מכיוון שהראיות ההולכות ומתבהרות מבהירות שלא כל אנשי העת העתיקה האמינו באלים, האדם המודרני צריך להתנער מן הרעיון שהאמונה הדתית היא הגדרת ברירת המחדל של האנושות.

רעיון זה קורא תיגר על "אוניברסליזם דתי", אסכולה שאומרת שבני אדם חשים באמונה. כמה פסיכולוגים מאמינים כי הדת היא ההשלכות הטבעיות של איך המוח עובד - אנחנו מונעים קוגניטיבי כדי לנסות למצוא משהו שיוסיף סדר הכאוס של החיים. בעוד קיומו של "נקודת אלוהים" במוח נפגע במידה רבה, קומץ מחקרים במדעי המוח עדיין תומכים ברעיון שהמוח שלנו נועד להאמין במציאות העל-טבעית.

אמנם זה יכול להיות נכון, ויטמרש עושה את זה שזה לא אומר להיות דתי הוא טבעי, ולהיות אתאיסט הוא לא טבעי. המחקר שלו גם מפריך עיקרון אתאי מרכזי, ודחיית האל היא תגובה מודרנית לעולם הקדום, הפרימיטיבי של הדת.

"אנחנו נוטים לראות אתאיזם כרעיון שרק לאחרונה התפתח בחברות מערביות חילוניות", אומר ויטמרש. בינתיים מדברים המאמינים על אתאיזם כאילו מדובר בפתולוגיה של שלב מוזר במיוחד בתרבות המערבית המודרנית שיעבור, אבל אם תבקש ממישהו לחשוב קשה, ברור שגם אנשים חשבו כך בעת העתיקה ".

ויטמארש טוען כי חברות רבות מוקדם היו למעשה יותר מסבירת פנים לאתאיסטים מאשר רוב החברות כיום. זה היה בעיקר בגלל האופן שבו הוקמה החברה היוונית: בין 650 ל -323 לפנה"ס, היו כ -1,200 מדינות עיר נפרדות שכל מנהג משלהן ודרכי טיפול בהן. לא היה משגיח דתי, כשהטקסט המקודש המאחד ביותר הוא האפוס של הומרוס. זה גרם לסביבה שבה חלק יראו אנשים לא דתיים כמו לא מדויק, אבל לא מוסרי.

כן, סוקראטס הוצא להורג באתונה על כך שלא הכיר את האלים של העיר - אבל זה היה פחות על דת אחרת, ועוד על שניסה לזעזע את הסטאטוס קוו של כוח מרוכז באליטה.

"האתאיסטים הקדומים נאבקו עם יסודות שאנשים עדיין מטילים ספק היום - כמו איך להתמודד עם בעיית הרוע, וכיצד להסביר היבטים של דת שנראים בלתי סבירים", כותב וויטמרש.

קבלת האתאיזם הקדום הסתיימה כאשר כוחות מונותיאיסטיים כמו האימפריה הביזנטית כפו את רעיון האל האחד, תוך שימוש באידיאולוגיה כאמצעי לשעבוד. שליטה מלאה אינה זוג טוב עם מחשבות של חוסר אמון.

הכובשים האלה כתבו בעיקר אתאיסטים מחוץ להיסטוריה. מו"ל וויטמרש מכנה את ספרו "הספר הראשון על מקורות הערכים החילוניים בלב המדינה המודרנית".

כיום, אנחנו עדיין חיים בחברה דתית בעיקר - בעוד שהאמריקאים הפכו פחות דתיים לאורך זמן, רק כשלושה אחוזים מזהים אתאיסטים ו -3% טוענים שהם אגנוסטיים. הסקרים מסובכים משום שזיהוי אישי כאתאיסט עוסק בדרך כלל באמונות יותר מאשר בהגדרות מסורתיות, אך ההערכה היא כי כ -13% מהאנשים בעולם אינם מאמינים בקיומה של עוצמה גבוהה יותר.

רבים מן האתאיסטים האלה כנראה אינם מבינים כי תחושתם אינה תוצר של עידן תעשייתי - אלא אמונה "עתיקה כמו הגבעות".

"אתאיזם מבקש ממך לקבל דברים שאינם באופן אינטואיטיבי שם בעולם שלך", כותב וויטמארש. "העובדה שזה קרה לפני אלפי שנים, מצביעה על כך שצורות של אי-אמון יכולות להתקיים בכל התרבויות, וכנראה תמיד".