דרום קוריאה אוהבת את התלמוד

בשנת 2011, שגריר דרום קוריאה בישראל, מא יאנג-סם, עורר גל של סיפורים על רומן האהבה של ארצו עם היהדות, כאשר אמר לכתבים כי התלמוד הוא קריאה חובה כמעט עבור ילדי בית הספר. אף על פי שהדרום קוריאני תיאר את היהודים במונחים סטריאוטיפיים כל כך כמו אנטישמיים, וההמרה כמעט בלתי אפשרית, איכשהו ההורים החליטו שחינוך של ילדים יהודים ראוי לחיקוי. הניו יורקר יש פרופיל מרתק של איך הקוריאנים הגיעו על ידי הגירסה שלהם של הטקסט הקדוש.

לפי הסופר רוס ארבס, הדרום קוריאנים הפכו את התלמוד למעין אוסף של ביבליוגרפיות של רבנים, משלים יהודיים, משלים וחוכמה תלמודית שתופרו יחד על ידי רב בן 78 בשם מרווין טוקאייר. הוא הכניס את הספר יחד לפני יותר מ -40 שנה, בדחיפתו של הסופר היפני היידאקי קאס, שפגש בעת שחי בטוקיו. במקור שכותרתו 5,000 שנים של חוכמה יהודית: סודות כתבי הקודש יצא לאור בשנת 1971, ואיפשהו בתמורותיו ובמהדורות החדשות מצא את דרכו לדרום קוריאה תחת הכותרת המוכרת והפשוטה יותר: התלמוד. זה פופולרי מאוד.

"הקוריאנים אובססיביים לחינוך, ויש לנו השקפה סטריאוטיפית זו על היהודים כמודל למצויינות אקדמית", אמר ד"ר האם צ'יבונג, נשיא מכון אסאן. הניו יורקר בניסיון להסביר מדוע הספר הפך להיות כל כך פופולרי זה יכול להיות אפילו למצוא מכונות אוטומטיות.

בדיוק כמה גישה הממוצע דרום קוריאה יש מידע אמיתי על התלמוד מוטלת בספק. תוך כדי התפארות בתשתית טכנולוגית מצוינת, תקנות הצנזורה שהאינטרנט המהיר שלהן פועלות תחת הרשת, לכל היותר, "חינם באופן חלקי". קנייה לקלישאה עמוקה של יהודים היא חרב פיפיות, שמובילה למעלה ממחצית הדרום קוריאנים הסיקו כי ליהודים יש יותר מדי שליטה על התקשורת, וכי יש את המדינה אוהבי התלמוד מדורגת במקום השלישי הכי אנטישמי על ידי הליגה נגד השמצה.

הספר שהתקבל נכתב מעל שלושה ימים. זה לא זמן רב מאוד כדי להזקק כמה אלפי שנים של חכמה, אבל נקודות נתון יעילות.